“כל נדיב לב…”  ('ויקהל', שמות לה,כב)

'נדיבות' היא אחד הערכים המרכזיים עליה מושתתת 'התקשורת המקרבת'. 

כך לפי דר' מרשאל רוזנברג, מפתח הגישה,  

הסובר שהתנועה הטבעית שלנו כבני אדם היא להעניק ולהעשיר את הזולת.

הרב אשלג, בעל 'הסולם', מחדד שכל עניינו של האדם בזה העולם הוא להיות מקבל על-מנת להשפיע.

ואכן, ככל שאנחנו מצליחים להיות יותר בנתינה – גדל השפע.

מה הוא, ה' יתברך טוב, ומטיבו להיטיב, אף אנחנו, שנבראנו בצלמו, טובים והתנועה הטבעית שלנו היא להיטיב ולהשפיע טוב ואור לאחרים.

בואו נחזור לאוצרות שלנו, למהות שלנו. נשתחרר מהציניות, מההישרדות, מהחשש 'לצאת פראייר' ונבחר בנדיבות, בתכונת המקור שלנו.

ואין כמו פורים כדי להוריד את המסכות ולהגיב מהמקום היותר פנימי שלנו.

שאלה- אז מה לעשות אם המצב הטבעי שלי הוא יד קמוצה, וכך גם אצל הורי המאד מדוייקים (לשון נקיה לקמצנים) , כלומר זה גנטי ?

תשובה- לעבוד על שריר הלב. ככל שריר גם הלב הוא אלסטי. וככל שנרבה להשתמש בו הוא יתרחב ויתחזק.

הבה נהיה נדיבים בהקשבה, באכפתיות ובחמלה לאהובי נפשנו.

ויותר משניתן להם מתנות, ניתן להם בנדיבות את ליבנו.

» משימה למתקדמים – להפנות את הנדיבות והחמלה גם כלפי עצמנו. לאהוב את עצמי, לחגוג את הצלחותי, גם הקטנות והיומיומיות ולהתיחס באמפתיה לפספוסים ולכשלונות.

זה הסוד הגדול לשמחה אמיתית.

ממליץ בחום גם על גילויי נדיבות במצוות הפורים:

ראשית לכל – מצוות השמחה 

וגם בגודל הלגימה. "גדולה לגימה שמקרבת", ולגימה גדולה מקרבת בגדול… 

וכן במצוות מתנות לעניים. "שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים..שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה"(רמב"ם, מגילה ב,י"ז)

לחיים לחיים !!!