זוגיות זו עבודה

זוגיות זו עבודה
מוסד המשפחה עובר טלטלות קשות בדורנו, ואכן זוגות, ובמיוחד זוגות צעירים, מפרקים את החבילה בקלות ביחס לדור ההורים ובודאי ביחס לדורות קודמים.
כן גם אצלנו בציבור הדתי בארץ. אמנם לא מגיעים לממוצע הארצי המבהיל של 35%, אך כולנו רואים את הגלים של התופעה.
הסברים הרבה ניתן לשמוע ורובם מנמיכים (קריירה, נהנתנות, אגואיזם, בלבול…)
דומני שהסיבה העמוקה שבבסיס כל הסימפטומים קשורה לפרוייקט שכולנו נתבעים אליו –
הפרוייקט , בה”א הידיעה של דורנו הוא פרוייקט החרות. אם נתבונן לעומק נראה שהרצון לבחירה חופשית ולחרות מופיע בכל המעגלים.
מ’אתה לא מחליט עלי’, שילד שובב בן 5 יכול להפטיר כנגד אביו שמורה לו לסגור את המחשב וללכת לישון, עבור דרך מסגרות החינוך, הקהילה ואפילו השרות הלאומי והצבאי.
“מרחבים מרחבים איותה נפשי” כתב הראי”ה קוק על עצמו, בהבינו היטב את נפש הדורות ההולכים ובאים.
הסימפטומים אכן בעיתיים, אך, כאמור הם נובעים מתביעה עמוקה לחרות ולכנות.
אנשים לא מוכנים יותר לעשות שקר בנפשם, להתפשר, ‘להסתדר…’
ובעניינו, יש רצון הולך וגובר לזוגיות בריאה ומצמיחה – שיש בה ‘יחד’ משמעותי, ועם זאת מרחב (space) גדול של ‘לחוד’.
יש בזוגיות פוטנציאל לתענוג רוחני של שיח עמוק וחברות אמיתית, לתענוג נפשי של שמחה משותפת, של עמידה באתגרים ושל אמפתיה וסיוע ברגעי משבר אישיים,
ולתענוג גופני מאין כמוהו.
כדי להגיע לפסגת התענוג, יש צורך בחיבור בוגר. לא תלותי ועם הרבה כבוד. כבוד לרגשות ולצרכים של שני הצדדים.
כדי להגיע לפסגה רובנו צריכים לעבור מסע של טיפוס.
לאחדים הוא מפרך. אני מאמין שלכולם הוא אפשרי, בתנאי שיש רצון ונכונות להשתנות.
לצאת מחשיבה של רווק/ה לחשיבה והתנהגות זוגית.
“שרי בפרודא וסיים בחיבורא” – זה תפקידנו בעולנו. להגביר את החיבורים, במעגלים ובהקשרים השונים. זה עניינה של ה’תקשורת המקרבת’*, גישה פשוטה, עמוקה ואפקטיבית, איתה אני עובד בקליניקה, ואותה אני משתדל להנחיל לחתנים.
הזוגיות החדשה, אם נרצה או לא, נטועה בעידן הפוסט-מודרני.
מעגלי ההשתייכות רבים, הזהות האישית מקבלת לגיטימציה למורכבות (גם וגם…)
המודל הדיכוטומי המוכר שהבעל אחראי לפרנסה והאשה לגידול הילדים כבר לא ממש משרת אותנו.
התפקידים הקלאסיים של הגבר ושל האשה משתנים, ועמם משתנות גם הציפיות.
יש גברים שיש להם סבלנות, יכולת תקשורת מעולה ורצון לטפל בילדים,
ויש נשים שכדאי לזוג שהן תטפלנה בעינייני הבנק..
אנחנו ב’תקופת מעבר’ מהזוגיות המודרנית, לזוגיות פוסטמודרנית – ללא הררכיה שרירותית, ועם הרבה גמישות, המאפשרת לכל אחד להביא את מיטבו לקשר המשפחתי.
בדרך, כמו בכל תהליך שינוי משמעותי, יש גם סיגים.
למען האמת, יש גם הרבה פנטזיות (חלקן לקוחות מ’הסרטים’.. וחלקן מ’הרגל של אשתי כואבת לנו’).
כמי שמדריך חתנים ומלווה זוגות צעירים, פשוט לי שיש צורך בהכנה משמעותית ובליווי.
היא חשובה לסייע בשינוי התפיסה מרווק לנשוי, והיא מאפשרת לפתוח את הלב ולהתרכך אל מול השונות של בן הזוג, ולקראת השינוי הנדרש ממני למפגש בוגר איתו.
מעבר לדיבורים על, אני רואה עניין במשחק תפקידים, סימולאציה, עם החתן, שתאפשר לו להבין את השונות, את המורכבות ואת הרגישות הנדרשת.

אחד הרגעים הקשים הוא ה’ריב’ הראשון. כשזוג בשנתו הראשונה נקלע לחילוקי דעות משמעותיים, שמלווים בהרמת הקול, פגיעה, עלבון ו’ברוגז’.
פתאום, אשלית ההרמוניה והוודאות נסדקת. משהו מתערער וצצות השאלות:
האם לא טעיתי בבחירה ? איך לא שמתי לב לכך לפני החתונה..?
אם ברגע כזה הזוג זוכה בליווי מתאים הוא יכול לעלות שוב על הדרך הסלולה ולהמנע מהתחפרות עמוקה וממושכת.
משברים הם חלק מתהליך הגדילה. חלק ניכר מהכאבים, האישיים, הזוגיים והלאומיים שלנו הם ‘כאבי גדילה’.
מומלץ מאד לא להתעלם מהם, לא להשתיק אותם, אלא להתבונן בהם ולברר –”מה הם באים ללמד אותנו”.
אחד הנושאים, שלשימחתי זוכים בשנתיים-שלוש האחרונות לתשומת לב – זה חיי האישות.
המדריכות והמדריכים נכנסים גם לנושאים האינטימיים, מה שלפעמים חוסך מזוגות חודשים, ולפעמים שנים, של תיסכול נוראי.
של נקודת המבט משתנה לנגד עינינו מ’הכרח בל יגונה..’ ל’מעלה שאין שניה לה בעונג הדדי של בני הזוג’ (הרב א’מלמד).
אכן, זוגיות זו עבודה.
היא מצריכה הרבה רגישות, כבוד וענוה.
תקשורת בין-אישית פתוחה תאפשר להגיע להבנות המתאימות לכל זוג וזוג, ולהתעדכן בהתאם לתקופה בה הזוג נמצא במהלך חייו.
רגעי סיפוק במפגשי היעוץ – כשזוג קולט את המסר של ‘גדול השלום…’ ומתוך מודעות ועבודה פנימית עובר מצב של מאבקי כוח מתישים (גלויים וסמויים) למצב של שיח אינטימי ומכבד על רגשות וצרכים.
באופן פרדוקסאלי, השמחה הגדולה שלי היא כשזוג מפסיק לבוא מפני שהם פתאום הבינו את המשימה הזוגית ומתוך כך את זאת האישית שעל כל אחד מהם לעשות.
“תודה הבנו”, ונכנסים ל’מוד’ של עבודה.
בשמחת תורה נגש עלי חתן צעיר (נשואים כשנתיים וחצי) עם חיוך רחב, לחיצת יד חמה והכרת תודה בפיו. “הדברים שאמרתי לי בהדרכה לקראת החתונה, היו מאד משמעותיים. לפני חודש אשתי ילדה את הילד השני, והיה לא פשוט. הדברים שלמדנו אז ממש עזרו לי לשמור על פרופורציות ולהיות בשבילה ברגעים היותר קשים, וכך עזרו לה לחזור לאיזון”.
איזה סיפוק. איזו שמחה.

האתגר הגדול בעידן שלנו הוא לבנות את הזוגיות הספציפית המתאימה לנו, כעת. בשלב בו אנחנו נמצאים. מתוך הקשבה עמוקה והרבה כבוד.
החיים אצל רוב הזוגות הצעירים הם אינטנסיביים מאד – לימודים, פרנסה, גידול ילדים – ובדר”כ, במקביל.
הרבה מתחרים יש לתשומת הלב של כ”א מבני הזוג. (העניין שהטלפון החכם מספק, הרשתות החברתיות, המיילים שמכניסים את העבודה עד לחדר השינה…)
יש צורך בממ”ד זוגי.
בגבורה להחליט על זמנים סטיריליים מכל אלו וליצור איים של שקט וקירבה, פשוט להתסכל בעיניים במבט אוהב להגיד משהו טוב.

כמה ‘טיפים’ לחיתום:
כבוד. לא רק בקזבלנקה…
כולל גינונים חיצוניים, אך בעיקר כבוד אמיתי לבן הזוג ולבחירותיו באשר הוא.
חויות משותפות – נופש, שביל ישראל, תרומה לכלל
להתסכל קדימה – לא לחטט במריבה שהיתה אתמול, מתוך כוונה להתעמק ולהבין את המגנון שלה (עצת היצר הרע), אלא להתמקד בעתיד, במה אנחנו צריכים כדי להתקדם.
טוב להודות – להכיר תודה, באופן אמיתי על הכל. שום דבר אינו מובן מאליו. לא הטיפול הסיזיפי בערמות הכביסה ולא תיקון מיגע של סתימה בשירותים.
וכן, כדאי גם למצוא את המילים הנכונות להודות על לילה טוב שהיה לנו..

התנצלות – להתנצלות כנה יש כוח ריפוי אדיר. אל תהיו קמצנים. “
הומור – לקחת את הדברים יותר בקלות. להבין שלעיתים קרובות למרות כל ההשתדלות הדברים מעבר לנו…
ללמוד – למידה מעמיקה ומתמשכת על עצמי, על בן הזוג, על זוגיות, על החיים (מהחיים, מקריאה, קורס, סדנה, יעוץ זוגי…)

אתם מרגישים שאתם ‘תקועים’. אל תתחפרו !
פנו לגורם מקצועי שיעזור לכם לחזור למסלול הצמיחה.
לפי הנדריקס הנפש בוחרת במי שהכי יביא אותי לעשות את העבודה הפימית והתיקון אותו אני צריך לעבור. – פרוש חדש-ישן ל’עזר כנגדו’.
בכל רגע, ובודאי ברגעי משבר, כדאי לזכור – “מה’ אישה לאיש”.